יש אנשים שהם מוצלחים יותר כאשר הם לגנוב מאשר בעת יצירת שלהם. מה שמדהים במיוחד, יש אנשים שמצליחים לגנוב להיות יוצרי מוצלחים יותר של המקור.
בקולנוע זה פועל כמחצית מהמקרים, אם לשפוט לפי המדגם שעשינו.סאדקו נגד סינטל
המנהל האגדי הסובייטי Ptushko בשנת 1952 ירה בסרט על הרפתקאות של הנוסע סדקו סדקו. כיום, התמונה תהיה קשורה לז'אנר של פנטזיה היסטורית, אבל אז, כמובן, זה היה רק אגדה. ברוך בלונדיני עם חוסינג תחת הזרוע - כביכול, כוכב רוק של דיופררובסקי טיימס - ביקר בתחתית הים, והודו הוט, בכל מקום מצאו הרפתקאות ומשקפיים.
הסרט היה מורעב לא רק לאמן התפקיד המוביל, השחקן הסובייטי של מייסטי סרגיי סטוליארובה, אלא גם לאשתו של אלכסנדר ורינסקי, בתחילה האמן, לידיה זירגוואבה - מאוחר יותר היא תסתיים סוף סוף בתפקיד אקזוטי-פנטזיה, משחק הקושר של אנידאג ב"ממלכת עקומות מראות ", ובעוד היא נפגעה על ידי הדרך המושלמת שלה, ממלאת את התפקיד של ציפור ציפור קסמים.
לאחר מצגת מוצלחת באירופה, התמונה היתה כל כך מפורסמת שהאמריקאים ... לקח, ועוצבו מחדש (אפילו לא עברו אותו) לסרט "הרפתקאות הקסם של סינבד". התסריט לשינויים כתב את פרנסיס פורד קופולה הצעיר. בני נוער אמריקאים של אותו זמן לא ידעו שהם גדלו על ההיסטוריה של גיבור סיפורי העם הרוסי.
שני לבבות כלבים
סרטו של ולדימיר בורטקו על סיפורו של מיכאיל בולגקוב הוקם באופן מיידי על ציטוטים, ועם הופעתם של האינטרנט לתוך האנשים - גם על ממים עם GIFs. רבים מאשימים אותו שהוא ממש מצטט את הסרט הקודם, הסרט האיטלקי המשותף.
לגרסה זו יש תומכים משלה ומתנגדים. בסופו של דבר, קשה לומר משהו חד משמעית, אם סיפור אחד מוגן. אולי, במקומות את רוחה עצמה והמילה מכתיבה החלטה חזותית?
באופן כללי, הגרסה האיטלקית נזיפה כדי להוסיף מספר רב של סצינות ארוטיות ולא קו אהבה מוצדק בין בוביקוב (כך ששמו שומן שריקיק) וזינה. הצופה הרוסי הוא גם מזעזע מאוד איך האיטלקים רואים את סוכנת הבית של העשרים, הקלאסית מן העלייה לרגל המהפכניים והוותיקים. לא יכול להיות מסוגל לא לקבל שאלה למה אני שמרתי על הכלב snumbling כמו ילדה צעירה עם בחורה והתחלתי להציק לו.
אבל הגרסה הסובייטית לא אומרת להיות מדויקת לחלוטין. כך למשל, סצנת הפלות של ילדה בת ארבע-עשרה, פילגשו של אחד מחולי המטופלים של דרוארז'נסקי נחתכת מתוכנית מינית.
"עבור טרחה של דולרים" ו "bodyguard"
האגדה של מערבי מהמנהל סרג'יו לאונה היא פלגיאט מסגרת (טוענת המחבר, עם זאת, כי פשוט הסתגלות) של הסרט היפני "שומר ראש". כמובן, פעולה של יפן זקנה בלתי מובנת הועברה לקהל אמריקאי קרוב יותר לעידן של כיבוש המערב הפרוע. הסיבה לכך היא כי העולם אינו מסכים עם לאונה ורואה את הסרט על ידי גניבהיות בעובדה כי הבורא של התמונה המקורית, אקירה Kurosava, לא היה חלום, שום רוח כי "שומר הראש" מותאם איפשהו.
כאשר המערב הביא ליפן, קורוסאבה הגיע לתדהמה ניכרת ו ... שלח עורכי דין לחסום את היכולת להופיע בתשואה של המדינה עצמה - ארה"ב. בסופו של דבר הושלמה הסכם סודי מסוים, מועשר ברצינות מר כורבובה (לא, פרטים על האינטרנט - מזויפים, תנאי ההסכם מעולם לא הודיעו), והסרט הלך בחופשיות לאסוף חדרים נוספים.
"סתר" ו "מארח"
כאשר הקהל, הצליח לצפות בסרט טוסט הראשון, הצבע כמעט את החזרה המילולית של העלילה של הציור הצרפתי ב"פרישה ", פרשנים רבים ברשת נעלבו" איך אתה יכול, אותו סרט על כבודו של הקצין הרוסי . " אבל נראה, הסרטים על כבודו של הקצין הרוסי והאמת יהיו מכובדים יותר אם הם התחילו לא מגניבה. כבוד וגניבה לא שווה לשלב. מכאן, העולם הופך להיות יותר שנייה ופחות מהראשון.
"שתים עשרה" ו "שנים עשר כועס"
מאהב גדול של מונרכיה ודמיתית ניקיטה מיכללקוב מופתע מאוד אם תשאל אותו אם הסרט שלו בהשראת מכה אמריקאית בשם דומה. מה ביניהם, מצטער, בכלל, שואל את מיקלקוב, לא התמונה האמריקאית מספרת לנו על המושבעים על הילד הצ'צ'ני, שהוא מואשם ברצח אבא קבלת פנים? כמובן, לא, כל אחד יסכים. הקלטת בשם "שנים עשר גברים כועסים" מספרת על הנער הפארטורני, והאב שנהרג על ידו כל קצין רוסי, כמובן, לא היה. מה אז לדון?
טולקין ו "טבעות של כל המשאבים"
המקרה האחרון הוא ייחודי: זה כל כך מושך כי פיטר ג 'קסון שדד, אבל ג' קסון מכן על הדלקות של טולקין לא חשבתי יותר מאשר כמה דקות, סביר להניח. אז פלגיאט היה עשה אחר לא קיים. למה לא ההפך? כי הספר שממנו הם לקחו והחלישו את העלילה שכבר קיימת. אנחנו מדברים על הטרילוגיה על האחים של הטבעות ואת הסרט האוקראיני הרוסי "טבעות של Vsevladia".
העלילה של הציורים היא כאלה. המלך הרע ומלכה מיהרו שישה טבעות כדי לשעבד את העמים השכנים ... בכללותו, ברור, מישהו צעיר, מלווה בחור, הולך להרוס את כוח הטבעות, שעבורו הוא צריך לזרוק את השביעי, והכי חשוב, בקערה עם פלזמה, שם היא תיפול לקערה ואישיות מוזרה בשם בוסרגון. האלפים מנגנים את בני אורלוב, וגנגלף - גמד. אפילו גנום, היינו אומרים.
טקסט מחבר: לילית Mazikina
איורים: מסגרות מסרטים